פסק-דין בתיק ב"ל 58681-10-10

זוהי תביעה בגין החמרת מצב רפואי וסירוב הנתבע לאפשר לתובע להיבדק מחדש על ידי ועדה רפואית.

להלן עובדות המקרה:

1.         התובע לקה באוטם שריר הלב, עבר שני צינתורים והושתלו בכלי הדם שלו ארבעה תומכונים. התובע סובל מחסימות בכלי הדם.

2.         בתאריך 21/7/10 אישר משרד הבריאות לתובע שימוש בכיסא גלגלים ואף שולם לו המימון בגין רכישת כיסא הגלגלים ביום 26/7/10.

3.         בתאריך 20/9/10 דנה ועדת עררים לניידות בעניינו של התובע וקבעה לו 70% נכות לפי סעיף ליקוי ח/ב/2 כמוגבל בניידות.

            הוועדה קבעה במפורש, כי אין הצדקה רפואית לשימוש בכיסא גלגלים של התובע.

4.         בערעור שהגיש התובע בתיק בל 58681-10-10 בבית דין זה על החלטת ועדת העררים מיום 20/9/10, בפסק הדין שניתן ביום 10/4/11 נקבע במפורש, כי הסמכות לקבוע אם התובע זקוק לכיסא גלגלים או לאו היא של ועדת העררים בלבד ולא של בית הדין, מאחר ומדובר בקביעה רפואית. יחד עם זאת, על פי פסק הדין הדיון הוחזר לאותה ועדה, באותו הרכב, על מנת שתתייחס למסמכים רפואיים של ד"ר ניטצקי וד"ר מחול, וכי הוועדה תקבע האם יש בהם כדי לשנות את החלטתה לעניין אחוזי המוגבלות בניידות שנקבעו לתובע. התובע לא הגיש בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי על פסק הדין ופסק הדין הנ"ל הינו חלוט.

5.         ועדת העררים למוגבלים בניידות התכנסה על פי פסק הדין בתיק בל             58681-10-10 ביום 7/11/11 וקבעה פעם נוספת לתובע דרגת מוגבלות בניידות בשיעור של 70% לאור ממצאיה, כי התובע סובל מסתימות עורקים ללא כיבים אסכמיים, שינויים טרופיים, והממצאים הללו אינם ניתנים ליישום בפריט ליקוי אחר מזה שנקבע לתובע.

6.         התובע שוב ערער לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה, בתיק 37118-12-11, על החלטת ועדת העררים למוגבלות בניידות, אך הערעור נדחה ביום 12/7/12. בפסק הדין נקבע, כי הוועדה מיום 7/11/11 פעלה בהתאם להוראות של פסק הדין בתיק 58681-10-10 ולכן לא נפל פגם משפטי בהחלטת ועדת העררים לניידות. גם על פסק דין זה לא הגיש התובע בקשת רשות ערעור לבית הדין הארצי לעבודה.

7.         ביום 30/7/12 הגיש התובע לנתבע בקשה לבדיקה חוזרת לקביעת מוגבלות בניידות וטען, כי חלה החמרה במצבו הרפואי, התפקודי והסעודי וכי הוא משתמש כל העת בכיסא הגלגלים.

8.         בתאריך 5/8/12 קבע רופא מוסמך של הנתבע, כי המסמכים הרפואיים שהגיש התובע לנתבע אינם מצביעים על החמרה במצבו הרפואי של התובע לעומת מצבו הרפואי ביום 7/11/11, כשנבדק על ידי ועדת העררים לניידות.

9.         ביום 12/8/12 הודיעה גב' מורד אולגה, מרכזת גמלאות לתובע, כי בקשתו לבדיקה חוזרת נדחתה, לאור בדיקת רופא מוסמך את המסמכים הרפואיים שהגיש התובע לנתבע ביום 30/7/12.

            מכאן התביעה לבית הדין.

לאור האמור לעיל אנו קובעים כדלקמן:

10.       בהסכם הניידות בסעיף 20(ב) שבתוספת ב' נקבע, כי נבדק רשאי לבקש בדיקה מחודשת בפני ועדה רפואית למוגבל בניידות, רק אם הוכיח באמצעות מסמכים רפואיים להנחת דעתו של הרופא המוסמך, כי אכן חלה החמרה במוגבלותו בניידות ובתנאי שחלפו 12 חודשים מיום הקביעה האחרונה של הוועדה הרפואית או של הוועדה הרפואית לעררים למוגבלות בניידות.

11.       בתאריך 30/7/12 , כשהגיש התובע את תביעתו לנתבע, טרם חלפו 12 חודשים מהמועד בו נבדק התובע על ידי הוועדה לעררים בניידות שהתכנסה ביום 7/11/11.

            על כן הנתבע צדק בדחותו את התביעה של התובע, שהיתה מוקדמת מדי ביחס למועד הגשתה.

12.       התובע הגיש לבית הדין מסמכים רפואיים מפרופ' סמי נטצקי מיום 13/4/13 , המראים לכאורה על החמרת מצבו הרפואי של התובע, וכי קיימת החמרה באספקת הדם לרגליים.

עלינו לציין ולהדגיש, כי בית הדין אינו מוסמך לקבע אם התובע זקוק לכיסא גלגלים או לאו. הסמכות הבלעדית לכך נתונה אך ורק בידי הוועדה הרפואית למוגבלות בניידות ולא לבית הדין.